ההלכה של אנטולי לשצ'נקו בתימצות לשתי שורות:

מקום שבו מדובר בחייב הנעדר כושר השתכרות, ושמלוא הכנסתו היא מקצבאות מביטוח לאומי, יש לפטור אותו מתשלום עיתי לקופת פשיטת הרגל/ חדלות הפירעון.  

מתי יקבעו שחייב לא ישלם צו תשלומים "צו 0"?

נקודת המוצא בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון היא שעל חייב בהליך חדלות פירעון מוטלת חובה למצות את פוטנציאל השתכרותו כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך.

חייב שלא עומד בחובה למצות את פוטנציאל השתכרותו - עלול להוביל את ההליך שלו למסלול של ביטול הליך פשיטת הרגל/ חדלות פירעון.

אבל, יש מקרים חריגים בהם אין להטיל על חייב חובת תשלומים כלשהי.

במקרים בהם חייב נעדר יכולת השתכרות ממשית ואינו עובד לפרנסתו ואין לו נכסים בבעלותו, התוצאה לכאורה של ההליך תהיה הפטר לאלתר (פטור מחובות).

מדוע אנו כותבים שהתוצא היא "לכאורה"?

 מכיוון שהחייב עדיין נדרש לעמוד בתנאי ההליך, לשתף פעולה ולהתנהל בשקיפות מול בית המשפט ובעלי התפקיד. חייב שעומדים בתנאי הלכת לשצ'נקו אבל לא משתף פעולה, מסתכן בכך שיבטלו לו את ההליך למרות שאין לו יכולת השתכרות ואין לו נכסים.

לפי הלכת לשצ'נקו, גם אם הוכחה זכאותו של חייב לביטול צו התשלומים החודשי שנקבע לו, "ביטול התשלום החודשי אינו שקול למתן 'הפטר לאלתר'"  (פסקה 20 לערעור).

לכן, מומלץ להיזהר מפרסומים, הבטחות וסיפורים של אנשים שאינם עורכי דין אשר טוענים שאנשים בעלי מוגבלות יהיו זכאים אוטומטית ל"מחיקת חובות" ולא יצטרכו לשלם צו תשלומים בהליך חדלות הפירעון.