סעיף 229 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע שאם בין זכויותיהם של החייבים כלול נכס מקרקעין, הזכות תימכר.

המשמעות היא, שאם יש בבעלותו של חייב נכס מקרקעין, נקודת המוצא בחוק חדלות פירעון היא שיש לממש את הנכס או לפדות את זכויותיו (לפדות = לשלם את שווי הנכס במקום למכור אותו).

לכן, ברירת המחדל בחוק היא שיש למכור את הנכס.

אבל. בוא נלך לאט לאט, לפני שקופצים למכירת הנכס.

ראשית, הנכס לא ימומש לפני שבית המשפט יקיים דיון וייתן לחייבים ולנושים להשמיע את עמדתם.

שנית, בית המשפט לא ימהר לאשר את מכירת הנכס אלא אם שוכנע שיש תועלת ממימוש הנכס וכי יש לחייבים מקום מגורים סביר לגור בו או שהוצע להם דיור חלוף.

המשמעות היא, שאף חייב או בן משפחתו יוותר ללא קורת גג.

יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם על אף שהחייב יאבק לשמור על דירת המגורים שלו, הנאמן יממש את הדירה.

שוב, בתי המשפט לא ממהרים למכור את דירת המגורים של החייב מתוך רגישות והבנה של המורכבות של הנושא וההשלכות שלו.

לכן, בחלק מהמקרים, בתי המשפט יציעו לחייבים למכור בעצמם את דירת המגורים "מכר עצמי" כדי שהתמורה של המכירה תגדל (אם החייבים ממשים את הנכס, נחסכות הוצאות המימוש באמצעות הנאמן).

במקרים אחרים, יש אפשרות שהחייבים יציעו לבית המשפט תכנית מתאימה לפדיון דירת המגורים והארכת תקופת התשלומים שיידרשו לשלם בהליך חדלות הפירעון.

אם בבעלותכם דירת מגורים, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי לפני כניסה להליך של חדלות פירעון.